אחרי הקיץ החם מנשוא ולפני האתגרים לשנה החדשה אני מנסה לחזור לריצה שלי, ההיא מהאביב האחרון, הטובה והנעימה לי, אל הבאסה הקטנה כשלא הצלחתי לרדת מחצי שעה לחמישה ק"מ (מי שייתן לי עכשיו חמישה ק"מ ב 35 דקות אני לוקחת!) וכשאני נאבקת בקושי עולות בי שאלות.
מה יותר קשה?!
להתחיל להתמודד עם הריצה מהתחלה, וכשאני נאבקת בקילומטר הרביעי בשאיפה לחמישי, אני מייאשת את עצמי שבחיים לא רצתי מרחקים כאלה ואיך ארוץ עשרה? ומה בכלל אני עושה את זה לעצמי?!? וזה לא מתאים לי, אני לא מסוגלת, לא עשיתי את זה מעולם ואני לא בנויה לדברים האלה (היצר הרע יכול להיות מאוד משכנע, במיוחד כשמתקשים לנשום והרגלים כואבות).
או שקשה יותר לחזור למרחקים אחרי הפוגה ארוכה, ולדעת שלמרות שעכשיו שורפות הרגלים והנשימה קשה והדופק משתולל בבית החזה, כבר עשיתי את זה, ואפילו במהירות גבוהה יותר, ואפילו נהניתי מהשישה קילומטרים שנראים לי כרגע משוכה בלתי עבירה בעליל. אז אם עשיתי, זה רומז שזה בהחלט אפשרי כרגע, מצד שני, איזו עגלה נהייתי?!? וכמה גרועה אפשר להיות בקיץ מהביל אחד? ולמה זה מגיע לי? ומי צריך את זה בכלל הרי כבר הוכחתי מה שצריך להוכיח (יש תמונות!) כבר אמרתי משהו על יצר הרע ויכולות השכנוע שלו?
ולא לקחתי מוזיקה כי נעלמו לי האזניות בקיץ המהביל הזה, והמחשבות משתוללות לי בראש. מה-יותר-קשה-?
ואז הבנתי שאני פשוט מכשילה את עצמי. אני ממנטרת לי את הקושי בראש.
כי למה אכפת מה יותר קשה? ההתחלה קשה, אבל אני לא שם. כבר עשיתי את זה. היה קושי והתגברתי. וגם החזרה לא פשוטה ועכשיו אני שם, ואני אתגבר על המשוכה הזאת ואתחזק והריצה תחזור לזרום לי בשמחה, ואפשר יהיה להקפיץ אותי לעשרה ק"מ בשטח מעת לעת, במהירות נעימה לי, ואשמח בזה. זה יגיע. אין סיבה שלא. רק צריך לרוץ קצת עד אז, ולעשות תרגילים מחזקים כדי שלא ארוץ כמו נחום תקום ואכסח לעצמי את הברכיים (שרירי ליבה, בטן, אלכסונים וכל הג'אז הזה).
וכמו שאמרו רבים וטובים לפני - הכל בראש. תאמין שאתה יכול לעשות את זה ולגוף לא תהיה ברירה אלא לתמוך בעניין (בגבולות הסביר, כן? אל תתפסו אותי פה עם מקרים קיצוניים)
אז לוקחת אזניות, ומוזיקה ש(רק) אני אוהבת, ולא נותנת מקום למחשבות המיותרות האלה, ולא מכניסה למרחב המנטרות את המילה קשה.
וגם ממספרת את הריצות עדי החצימרתון כדי לראות את השיפור בעיניים.
רוצים לראות גם? קנו שעון גרמין, תתחברו לאפליקציה, ותהיו חברים שלי. אם לא, אז תישארו חברים שלי פה ותעודדו בלב או במילים טובות.
אעדכן בהתפתחויות.
* אהבתם את הפוסט? מעולה. תסמנו לי את זה עם הלב פה מימין, תלחצו, שלחו תגובה
אפילו לא צריך להפעיל שעון בשביל זה...
ואם תרצו שכל פוסט חדש יגיע אליכם למייל, אתם מוזמנים להירשם ואני מבטיחה לא להגזים.