ישנה השאלה המטופשת הזאת: מה היית אומרת לנערה שהיית לו יכולת למסור לה מסר מהעתיד?
מכירים את זה? כולן רוצות למסור לה שלא תדאג, שהיא תרזה, שהיא תתחתן, שהיא יפה, שהיא תטייל בעולם.
אני לא רוצה למסור כלום. באמת.
אין לי מה לומר שיעודד את האישה שהייתי, כי תמונת מצב של מי שאני עכשיו רק תפיל עליה אימה.
אני רצה יותר ממה שאי פעם שיערתי שאני רוצה או יכולה.
אני לובשת בגדים יותר צמודים ויותר זרחניים ממה שאי פעם חשבתי שמתאים לי ואני מעיזה.
אני מתרועעת עם אנשים חזקים ומהירים, שזה מה שהם חושבים על עצמם וגם חושבים שאני גם (קצת) כזאת.
אני קמה בחושך ובקור, אני רצה בלילה ובחמסין, אני מזיעה מים מכל מיני נקבוביות בגוף. והכל ללא כפייה או תשלום.
אני לא מפסיקה לדבר על ריצה.
וזה אפילו מעניין אותי.
נעשיתי בלתי נסבלת.
נעשיתי אחד מהאנשים האלה שאני מתעבת.
כלומר שהייתי מתעבת. שהאני הקודם שלי תיעב, לפני שהפך לטמטמת-שעוני-דופק.
ואני מסתכלת על עצמי ולא מאמינה, כמה עמוק התחפרתי. כמה רחוק רצתי. כמה צמוד לבשתי. כמה אני לא סותמת את הפה (ואיך זה מעלה לי את הדופק).
כשמדברים איתי על תאריכים בלוח השנה אני ממקמת אותם לפני (מרתון) ירושלים ואחרי תל-אביב, או בין הרי געש להר לעמק.
ואני לא מבינה איך זה קרה לי, אני הרי הייתי בנאדם שפוי, והיה לי די בסדר בחיים, ואם קצת שיעמם לי תמיד מצאתי חוט צמר ומסרגות, וילד שביקש כובע או צעיף. מאז ומעולם, לקרוא ספר על הכורסא לא היה לי טראומטי.
ואנשים באמת חושבים שכל הכבוד לי, ואומרים לי את זה, וזה עולה לי לראש, וגם אני מתחילה לחשוב שכבוד וזה. (כולה התנשפתי והזעתי שעתיים וחצי בכביש צמח-טבריה, מה הביג דיל?)
העניין הוא שהאני הישנה עוד מתחפרת לה שם בפנים, ומנחמת את עצמה שכאשר מגרדים את התחתית נשאר רק לעלות שוב למעלה. וכנראה שכרגע זהו שיא הביזיון ומעכשיו הדברים יתחילו להירגע, ואחזור להיות הצינית והקוטרית והעצלנית שהייתי. זה ככה עובד החוק הזה בטבע. אי אפשר להיות יותר מורעלת ממה שאני. רק פחות.
(בעצם אפשר. לקנות מעיל עם לוגו של מרתון ירושלים, למשל)
ואחשוב על זה מחר, אומרת סקרלט, כי עכשיו חייבת לישון.
כבר מאוחר ומחר בבוקר קמים מוקדם לריצה.
תוכלו לקרוא בפוסט הזה איך כל השגעת התחילה.
או למשל כאן איך רצתי את החצימרתון הראשון שלי.
ואם אהבתם את הכתוב אשמח אם תלחצו על הלב פה מימין.
ואם תרצו שכל פוסט חדש יגיע אליכם למייל, אתם מוזמנים להירשם ואני מבטיחה לא להגזים.
