© כל הזכויות שמורות לתמר וינברג 2016

מבצע "טיפה טיפה"

 

 

 

יצא שחודש שלם לא רצתי. בהתחלה השפעת הזאת שלא רצתה לעבור, וכשיצאתי לריצה נגמרתי לפני סוף המסלול, אחר כך שבוע דלקת ריאות שהסבירה למה לא הצלחתי לנשום בריצות, ואז פסח בשילוב החרדה שאני "אלחץ יותר מידי" לפני שהגוף החלים לגמרי. זה בסדר וחלק מהחיים כשמדובר ברצף החיים הרגיל, אבל מתקרב לקרייסס כשמדובר בחודש לפני "הר ועמק". ידעתי שכשמפסיקים להתאמן הכושר יורד, אבל למה ככה?

כשחזרתי לרוץ הייתה לי הרגשה שחזרתי כמעט לנקודת האפס, הגוף התקשה לעמוד בקצב, במרחק, במונוטוניות של הצעדים, והיה במאבק בלתי פוסק עם הראש שלא הפסיק לפמפם באכזבה שפעם היה פה אחרת (וזה לא היה מעודד בכלל). 

קולות אחרים בראש צעקו שזה לוקח זמן, ושצריך סבלנות, אבל "סבלנות" זאת תכונה שאף פעם לא ניתנה לי ברוחב לב, ואחרי שפעם חמישה קילומטרים היו בעיני אולי סוף ההתחלה, התקשיתי לדדות עליהם כאילו זה הסוף ממש.

 

אבל "הר לעמק" מחכה לי בעוד חודש ויש קבוצה שבונה עלי ויש אותי שבונה על ה"טיול שנתי" הזה שכולם אומרים שהוא חוויה ייחודית. אז ביקשתי מתניה תכנית אימונים, ורצתי לפיה כמו ייקית, ולמרות שהרגשתי בדיוק אותו דבר, השעון הראה מספרים שונים בכל ריצה, וממש בכיוון השתפרות. כבר רצתי ברצף חמישה ושישה ק"מ, והביטחון שלי חזר לנקודה יציבה, ורק כשתכננתי לרוץ שמונה קילומטרים בשטח (כהכנה להר ועמק, כאמור) מצאתי את עצמי על השטח. ממש עליו. השתטחתי, כלומר.

רגע אחד של היסח הדעת והתוצאה היא מרפק מדמם וברך חבולה. 

את שני הקילומטרים הנותרים רצתי והלכתי, ובגלל שהמכנסיים לא נקרעו מהנפילה, היה לי ברור שזו רק מכה קטנה ולא נורא. אחרי המקלחת בבית, זה פתאום נהיה ממש נורא. צלעתי והתקשיתי לעלות במדרגות, אבל כל זה לא עצר את המומחים מלהוציא אותי לריצה במוצאי שבת, עם ההסבר שכשהגוף מתחמם הכאב מתעמעם (עד נעלם). לא מאמינים? נסו בעצמיכם, בחיי שזה עובד. והמשכתי להתאמן להר ועמק עם ברך חבולה (שהחלימה מיום ליום) ופי אלף יותר זהירות בריצת שטח.

 

עוד ריצה אחת בחושך, בשטח עם פנס, ועוד אחת בחום עם תרמיל מים, ועוד אחת של (כמעט) עשרה קילומטרים, ונראה לי שאני מוכנה. עכשיו רק לגמור לשאול את מליון השאלות שיש לי, ולסמוך על אפרת שהיא הפרטנרית הכי טובה שיכלתי לבקש, לארוז ולצאת להרפתקאה הזאת.

 

כי מה שווים החיים אם אין הפתעות מאחורי וילון מס' 6, ו- 14, וגם 22?

 

לא תאחלו לי / לנו הצלחה? 

 

 

 

 

* אם אהבתם את הפוסט תוכלו ללחוץ על הלב הריק מימין, וגם הוא וגם אני נתמלא שמחה  

ואם יש לכם תגובה, אשמח אם תרשמו אותה פה מתחת מימין

ואם תרצו שכל פוסט חדש יגיע אליכם למייל, אתם מוזמנים להירשם ואני מבטיחה לא להגזים.

Share on Facebook
Please reload

RECENT POSTS:
SEARCH BY TAGS:

October 9, 2017

September 24, 2017

Please reload